טיפול במחלות אוטואמוניות

למה מגיעה מחלה אוטואמונית?

כל מחלה אוטואמונית – שייכת לעבר שלנו.

כאשר המוח עסוק בהישרדות רוב היום, כמו מחשבות על המצב הכלכלי, מחשבות בקשר הזוגי/המשפחתי, בעיות בעבודה, או בכל תחומי החיים, הוא סוגר לנו את השריר העיקרי של הנשימה שלנו בצורה אוטומטית ומשפיע על תפקוד מערכות הגוף.

כולנו מכירים את זה שבמצבי לחץ, פתאום יש לנו רגישות בבטן וביציאות, או שבא לנו להקיא, או שהנשימה נעתקת, עצם זה שחשבתי על משהו לא טוב, סוגר לי את הנשימה ומכניס את המוח שלי למצב חירום.

ככה המוח עובד כאשר הוא צריך למצוא פתרונות למצבים שהוא מרגיש בהם מאוים. זו מערכת נפלאה שמגיבה ושומרת עלינו בצורה אוטומטית שאנחנו במצבי סכנה.

הבעיה היא, שברוב מוחלט של המקרים, הסכנה היא רק מחשבתית ולא באמת מסכנת את החיים שלנו, אבל המוח לא יודע לעשות את ההבדל.

כאשר הנשימה נסגרת, אין מספיק הכנסה של חמצן והוצאה של פחמן דו חמצני בתאים שלנו בכל שאיפה ונשיפה.

הנשימה שנסגרת, גורמת לנו לבלוע את החוויה לתוכנו ומאותו רגע, היא תזרום לנו בזרם הדם, בשרירים, באיברים ובכל תא ותא בגופינו.

(מכאן לדוגמא, אנחנו יכולים להבין שאנשים שמרגישים חוסר גמישות מוחלט, ונוקשות בשריר הגוף, פשוט עמוסים ברגש/חוויות שלא ידעו לפרוק מהגוף שלהם).

ככל שהמוח עסוק בהישרדות, הנשימה שלנו תצטמצם עוד ועוד ומנגנוני החירום ימשיכו לפעול.

אותן מנגנוני חירום נכנסים לפעולה במוח וגורמים למערכת הסימפתטית (מערכת שמכניסה את הגוף למצב חירום שנותנת מענה טוב רק לפרק זמן קצר) להגביר את קצב הלב ואת אספקת הדם לשרירים ומעלה את לחץ הדם שלנו.

כתוצאה מכך שהנשימה סגורה והגוף דורש יותר חמצן שאין לו, מערכת החיסון תחפש לתקוף בכל דרך שתמצא לנכון מכיוון שהיא לא יכולה להכיל את רמת הסטרס המתמשכת, היא מסמנת לנו שמשהו במכונה לא מתפקד כמו שצריך ולרוב האנשים, אין מושג מה הם אמורים לעשות.